תושבת השבוע: ליאת ברטוב-שדה, קריינית, קופירייטרית, שחקנית וכותבת שאלות טריוויה מתחכמות לשעשועונים

כשפנינו לליאת וביקשנו שתופיע בפינת "תושבת השבוע" היא היתה מעט נבוכה ומופתעת מעצם הפנייה. "וואלה? אני? הקטנה והבלתי נחשבת...?" היו מילותיה המדויקות. אולי מין צניעות שכזו ואולי בגלל שהיא יחסית חדשה פה (שנה וחצי בשכונה). אבל אנחנו מכניסי אורחים והיא שחקנית קבוצתית אז הנה - אתם מוזמנים להכיר:

ליאת נשואה+2 וחוגגת 40 בעוד חודש (אבל מי סופר). המשפחה עברה לשכונה, כאמור, לפני כשנה וחצי, מהצד השני של דרך נמיר. לאחר שירות צבאי כפקידת מבצעים בחיל האוויר עבדה ליאת כדיילת אוויר באל-על במשך כ-6 שנים, ולאחר מכן החלה את דרכה בעולם התקשורת, במגוון תחומים. היא היתה שדרנית ברדיו תל אביב, עבדה בערוץ הילדים, שימשה כמנהלת תוכן בחברה לפיתוח תוכן סלולרי, כתבה בעיתון "העיר" ז"ל ועוד. כיום היא עוסקת בשלושה תחומים: קריינות – את קולה ניתן לשמוע בשפע פרסומות טלוויזיה, תשדירי רדיו, סרטי תדמית ועוד. כתיבה – קופירייטינג וטלוויזיה (היא למשל בצוות כותבי השאלות של "אחד נגד 100", "לעוף על המיליון", "בום" וכו'). ומשחק – החלום הגדול באמת, שאותו יצאה להגשים לפני כשנתיים (מי אמר משבר גיל 40?), החלה ללמוד וכבר הספיקה להשתתף בכמה פרסומות ואף בתפקיד אורח בסדרה "מי נתן לך רישיון?".

מה את אוהבת בשכונה?

מודה שלפני המעבר היו לנו הסתייגויות. זה היה מבחינתנו קצת "לעזוב את העיר". אבל היום אני יכולה להגיד שהשכונה הזו היא מבחינתי שילוב אידיאלי – עדיין בתור העיר הנהדרת ביותר בעולם (ובמרחק קצר, ברגל, באופניים או בקו 5 האגדי מכל מה שצריך) ובכ"ז מהווה איזושהי בועה, פנינה שקטה, צמודה לפארק נפלא, עם אווירה של "כולם מכירים את כולם", קהילתיות נעימה ותחושת שייכות כזו. ויש חניה. אין לתאר את האושר שהעובדה הזו מסבה לי כל יום.

מה בכל זאת היית משנה?

הייתי שמחה בכל זאת אם היו בשכונה קצת יותר מוקדי עניין – נגיד עוד איזה בית קפה או שניים, גלידריה וכו' וחנויות פונקציונאליות כמו סופר פארם. גם את הגינה המרכזית של השכונה (טולדנו) הייתי מחדשת קצת עם מתקנים כמו שיש בגינות חדשות בעיר (בנמל או בשרונה, למשל).

למה היית הופכת את קולנוע דקל?

לקולנוע אולי? אולם ראוי שיוכל לארח נוסף על סרטים גם הצגות ילדים, הופעות, אירועים מקומיים. כמו בקיבוץ, אתה יודע .

אם לא לגור בבבלי, אז איפה?

לפעמים אני מפלרטטת עם המחשבה על ה- Road not taken שלנו - לגור בקיבוץ שבו גדל בעלי (ושכל המשפחה שלו עדיין שם). אבל אני לא באמת רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר מאשר תל אביב.

מה לא יודעים עלייך?

הממ... שאני בוכה נורא בקלות. ממש. מתחת החזות הכאילו-קשוחה מסתתרת רכיכה רגשנית. די מביך לפעמים.

מסר לשכונה?

תמשיכו. עם כל מה שהופך את השכונה לשכונה – שוק אוכל לגיוס כספים לבית הספר, יריד למען העסקים בדרום, יוזמות של התגייסות לעזרה/תרומה, טקסים קהילתיים, בלוגים כמו הבלוג הזה ועוד.

* תגובת הבלוג: די. תמשיכי.

הצטרפו לקבוצת Bavlihood בבליהוד בפייסבוק לראות עדכונים חדשים.

פינת הנוסטלגיה
תושבת החודש
חיפוש לפי תגיות
לינקים נוספים 
Please reload

© 2023 by Biz Trends. Proudly created with Wix.com