״אנו יודעים שמטרת השר היא לייאש אותנו, אבל קמנו מתוך ייאוש, ולכן אין לנו את הפרוילגיה לוותר״

Tuesday, July 1, 2014

ראיון עם יוזמת מחאת הסרדינים הארצית ועם נציגי הורי בי״ס בבלי המובילים את המאבק בתיאום עם המחאה הארצית ואל מול עיריית תל-אביב. 

 

לא פשוט להוביל כיום מחאה בישראל. 
התחושה היא שאנשים עסוקים בעיקר בהשרדות, ואת שעות הפנאי המועטות שיש להם בין עבודה למשפחה, הם מעדיפים להעביר אל מול הטלוויזיה שמשדרת ריאליטי/מונדיאל המעניקה למח מסאז׳ ריקנות מרגיע. תוסיפו לזה את האקטואליה המכה בנו תדיר עם חדשות לא פשוטות לעיכול ואת 50
המחאות הנוספות שפועלות במקביל, וקיבלתם את המתכון הבטוח ל״עזבו אותי באמאשלכם״.

 

מחאת הסרדינים עשתה מספר דברים שהרבה מחאות הורים אחרות לא הצליחו:

- הם ניכסו לעצמם שם ויזואלי וקליט עם אמירה מאד ברורה
- הם הצליחו לסחוף אחריהם מגוון התארגנויות מקומיות לכדי כח תקשורתי אמיתי
- הם סימנו מטרה ברורה ונכון לעכשיו לא סוטים ממנה ימין או שמאל

- הם גייסו למאבק אנשי ציבור רבים מהימין ומהשמאל

 

יזמי המחאה הם הורים לילדים בבי"ס יסודי בחולון שאיום סגירת כיתה מרחפת מעל ראשם.
האיום הפך לממשי כאשר לפני חודש בערך הילדים קיבלו מכתב בו עליהם לבחור חברים לקראת הפילוג שלהם ואיחוד כיתות. 

דנה שקד, מיוזמות המחאה, מספרת: ״זה היה הטריגר לקום ולבדוק אם ניתן לעשות משהו. כמובן שהרשות שלחה אותנו למשרד החינוך, שעד היום לא ענה למכתב ששלחנו. החלטנו לפתוח דף ולראות מה ניתן לעשות בנושא. כמו שאתה רואה, המון אנשים במצב דומה במדינה.״


 דף הפייסבוק שלהם גרף תוך חודש וקצת מעל ל-18,500 אוהדים, עשרות אלפי עוקבים ומאות אלפי לייקים. מאז הם גדלו והתרחבו השורות והם כוללים היום מטה של כ-50 הורים מכל רחבי הארץ והנהגה של 12 חברים. ״גייסנו הורים מכל רחבי הארץ, גייסנו ראשי רשויות שגם הם אומרים- לא עוד! האחריות היא של המדינה ולא צריכה להיות נתונה לחסדי הרשויות וחוסנן הכלכלי.״ 

 

בעמוד הפייסבוק שלהם ניתן לראות את מטרות מאבק ההורים להורדת הצפיפות בכיתות המכונה "מאבק הסרדינים":

 

1. בשנה"ל תשע"ה (ספטמבר 2014) תיושם החלטת הממשלה משנת 2008:
  לא ילמדו בכיתה יותר מ- 32 תלמידים.

 

2. יוחזרו החל משנה"ל תשע"ה - שעות הרוחב שקוצצו.

 

3. החלטת הממשלה להקטנת הצפיפות בכיתות - תוסדר בחקיקה.

 

4. יישום המטרות יהיה באופן אחיד ושיוויוני ויחולו על כל ילדה וילד במדינת ישראל הלומדים במוסדות ממלכתיים ללא אפלייה של אזור מגורים, דת, גזע ומין. המטרות ייושמו, באופן שלא יפגע במהותן, תוך הבנה ומתן מענה הולם למגבלות שיכולות להיווצר עד לפתיחת שנה"ל.

 

אם תשאלו אותה מה ההישגים עד כה, היא עונה כמי שחוותה סוג של התפקחות לאחר שסנוורה מהבטחותיו של השר פירון: ״בוטל הקיצוץ שתוכנן בשעות רוחב לכיתות א ו-ב והשאר- תלוי באיזה יום אתה שואל - השר מצהיר וחוזר בו מהצהרותיו כל יומיים בערך.״

 

דנה גל-אלטבאוור ועו״ד לירון חבוט לוי הן חלק מקבוצת הורים פעילים אשר מוחה קשות נגד הצפיפות ונגד הכוונה לפרק כיתה בשכבת ג׳ של שנה הבאה. כיום ישנן 4 כיתות של כ-30 תלמידים, והכוונה היא לסגור כיתה כך שיהיו 3 כיתות של כ-40 ילדים. ״אני אמא לילד מקסים בכיתה ב', שיש לו כיתה נהדרת, עם הורים מעורבים, שעברה כבר הרבה בשנתיים האלה ביחד, ועבדנו קשה לגבש ולהכיר ולהתחבר, והילדים קרועים מהעובדה שהם נפרדים מהמרקם הכיתתי המיוחד שהם בנו בעזרת המורים ובעזרתנו ההורים.״ אומרת לנו דנה.

 

מטרות המחאה המקומית זהות בעיקרן לזו הארצית. גם ההורים במאבק נאבקים באופן כללי על הצפיפות בכיתות ועל ישום החלטת הממשלה על תקן של 32 ילדים בכיתה, וגם על בעיית הפיצולים של הכיתות, שעות הרוחב והאיסור הגורף (שנדחה בשנה בינתיים) על תשלומי הורים ומועצות למורים. לפי עו״ד חבוט, העניין של תשלומי עירייה לא רלוונטי לנו שכן בפגישה שהתקיימה עם אסף זמיר, סגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך, הוא הבהיר כי עיריית תל-אביב אינה שוקלת כלל לממן מורים קבלניים.

 

 

אחת המלחמות הקשות ביותר של המחאה, היא המלחמה בספינים של הפוליטיקאים. בדיון שהתקיים בכנסת ב-23 ליוני, הודיע השר פירון שלא יפצלו כיתות שנה הבאה. אך לפני שהספיקו לומר ״יש עתיד״, כבר היו מי שתרגמו את ההודעה ככזו שמתייחסת רק לכיתות עם מורים קבלניים, שכאמור לא רלבנטי לת״א בכלל.

 

חלק מהטענות המועלות כלפי העירייה הן ששנה הבאה הולכות להתווסף לבית-הספר 2 כיתות:
כיתה ליברלית של כ-30 ילדים (דתיים וחילוניים) וכיתת טרום-טרום חובה, 
אשר תהיה בכיתה בקצה המסדרון המערבי ואשר יסגרו עבורה את שירותי הבנים והבנות בקצה המסדרון ושטח מחצר המשחקים. לדברי עו״ד לירון חבוט, זה רק יגביר את הצפיפות בשטח בית-הספר המצומצם בלאו הכי, ורווחת התלמידים נפגעת עוד יותר, בזמן השיעור ובזמן ההפסקה.

 

נראה שהחופש הגדול מנטרל את אחד מכלי המחאה האפקטיביים ביותר - השבתת הלימודים, אך הנהגת ההורים לא נחה לרגע. עוד ועוד הפגנות מתוכננות ברמה הארצית והמקומית ובשבוע הבא מתוכננת פגישת סנכרון של הנהגות כל בתי-הספר בתל-אביב. בתגובה לכך אומרת דנה גל-אלטבאור: ״כולי תקווה שניתן יהיה לתחזק את המחאה הזו בחופש. מדובר על העתיד, על הילדים, ההורים עייפים ומתוסכלים מכל הגזרות שנוחתות עליהם בשנים האחרונות ונראה כי הם מגובשים ונחושים לקראת המאבק הזה.״ דנה שקד מהמחאה הארצית מוסיפה ״אמנם יוצאים לחופש, אבל כיון שהשר טרם לוקח אחריות מלאה על חינוך הילדים ותכנית הצמצומים בעינה, נמשיך גם לאורך החופש הגדול ומיד בסיומו. אנו יודעים שמטרת השר היא לייאש אותנו, אבל קמנו מתוך ייאוש, ולכן אין לנו את הפרוילגיה לוותר.״

 

 

אישית, אני לא מאמין שחולדאי ממש מוטרד מהמחאה, מהסיבה הפשוטה שאני לא רואה אותו רץ לראשות העיר לקדנציה נוספת. הוא לא הסתיר את זה שהוא לוטש עיניים לזירה הארצית. מצד שני, אסף זמיר בהחלט רואה עצמו מועמד לראשות העיר בבחירות הקרובות, ותפקידנו להזכיר לו שבבחירות הבאות אנחנו נבוא הרבה יותר מנוסים ומגובשים וכי זלזול בהורים תהיה טעות אלקטורלית קשה. איך עושים את זה? ע״י גיבוש קבוצות הורים מכל העיר - כפי שניסו לעשות, ללא הצלחה, 2 רשימות ההורים שרצו למועצה בבחירות הקודמות, והצליחו להכניס חברת מועצה אחת בלבד. אני מאד מקווה שהפגישה בשבוע הבא היא אות הפתיחה.

 

 

ונסיים בנימה אופטימית של דנה גל-אלטבאוור:

״הורי השכונה שלנו הם באמת משהו משהו. אני לא מאד ותיקה בשכונה, אבל זו זכות גדולה לגור בעיר גדולה כמו תל אביב אבל בשכונה "של פעם" - ההורים מכירים אחד את השני, מעורבים בחיי בית הספר, מעורבים בנעשה בשכונה, וערוכים לסייע ולתמוך במאבקים הציבוריים שקשורים לשכונה ולעיר. כן ירבו הורים כאלה!״

 

Please reload

פינת הנוסטלגיה
Please reload

תושבת החודש
Please reload

חיפוש לפי תגיות