למה לי טריאתלון עכשיו? 6 אמהות מהשכונה מנסות להסביר את החיידק

Wednesday, June 4, 2014

מאת אלה רובינשטיין
 

זה כבר הפך לחלק מחיי היום יום של כולנו. אם אתם לא רצים, כנראה שיש לכם חבר או קרוב שכן רץ. התמונות המיוזעות בפייסבוק הפכו לשגרה, בטח בימי תחרויות, וטרנד הריצה, שכבש כל חלקה טובה, הוא כבר מזמן לא טרנד. ההיפך הוא הנכון - היום הטרנד הוא דווקא כתבות המספרות למה לא בריא לרוץ יותר מדי ואיך אפשר לשמור על הבריאות גם עם 2 דקות מאמץ בשבוע בלבד. אמיתי.
 

אבל עבור 6 אמהות מהשכונה, זה כנראה טו ליטל טו לייט. החיידק התמקם עמוק מדי והן כבר מזמן עברו את שלב הקושי לקום בחמש בבוקר לרוץ. זה כבר קטן עליהן והן עברו לחפש את הריגוש הבא - טריאתלון. כי למה להסתפק בריצה אם אפשר לשלב עם זה גם שחייה בים הגלי, רכיבה על אופניים ורק אז, אחרי שהגוף מותש וכואב - להתחיל לרוץ. באמת למה? אנחנו עוד נחזור אליהן...
 

התמדה היא כנראה הדבר הכי קשה בפעילות גופנית. (וגם בדיאטה, אבל זה לפוסט אחר). והגורמים שכנראה הכי משפיעים על ההתמדה היא הזמינות והנגישות של מקום הפעילות הספורטיבית - ככל שמקום קרוב יותר ונח יותר להגעה, כך סיכויי ההתמדה עולים. אין ספק שלתושבי בבלי יש יתרון עצום בפרמטר הזה. לכל מי שגר בשכונה יש תשובה אחת לשאלה מה הכי טוב בבבלי: הקרבה לפארק.ואם נהיה כנים עם עצמנו, מאז ששיפצו את גינת טולדנו, הגיחות המשפחתיות לפארק הפכו לנדירות יותר, אבל עבור אנשים שרצים, רוכבים ו/או שוחים, פשוט אין תחליף לפארק הירקון הצמוד.
 

הקרבה לא רק עוזרת למתאמנים הוותיקים להתמיד, היא גם מורידה חסם חשוב לאלו שרוצים להתחיל. וכך אפשר לפגוש לא מעט מתושבי השכונה מתאמנים בפארק שמשמש כהיכל הספורט הפרטי שלהם. בשעות הבוקר ניתן לפגוש את אלו שמעדיפים לקום מוקדם, בין אם בגלל מזג אויר נעים, מפגש עם הקבוצה או שהם מותשים מדי בערב. גם בערב הפארק לא נותר מיותם והוא מתמלא בהורים שסיימו את יום העבודה והתפנו לפעילות הספורטיבית ליד הבית, בין אם אחרי השכבת הילדים ובין אם בזמן שהבן/ת זוג דואגים לזה לבד.
 

אבל לא רק הקירבה לפארק חשובה. ריצה עם בן/ת זוג או קבוצה, עוזרת מאד להתמיד בפעילות לאורך זמן. דוגמא לכך היא קבוצת הרצים החופשיים של קאנטרי דקל בניהולו של קובי צבילה. קובי הוא רץ ותיק וזוכה סדרתי בגביעים המהווה דוגמא והשראה למתאמניו. רבים מהם, חלקם הצטרפו כמתחילים, הגיעו להישגים מכובדים, השתתפו במרתונים בארץ ובחו"ל ואף הגיעו למעמד הנכסף של עמידה על הפודיום במירוצים שונים (להלן פודיומיסטים). המסלול האהוב עליו בפארק הוא בשטח לכיוון מזרח, מכיוון שהשטח נעים ובריא יותר לרגליים וגם הטמפרטורה נמוכה יותר באיזור הזה. לדבריו, הנוף של המקום נותן תחושה שאתה רץ בחו"ל.
 

חזרה לאמהות שלנו... בחודשים האחרונים ניתן היה לצפות בהן מתאמנות בריצה ובאופניים (באזור ראש ציפור), וזאת לקראת השתתפותן בטריאתלון הנשים ה-21 שהתקיים בשבת האחרונה בהרצליה. השנה היתה לנו נציגות של 6 נשים: אלה רובינשטיין, ליאת בנימיני, אסי לביא-צוקרמן, אסנת ארליך, הדס אווירי וקארן אבנם. אליהן הצטרפה גם אלי, בתה בת ה-10 של הדס, שהשתתפה במקצה הילדות.
 

אסי ואיריס ארליך הן חברות טובות שמתאמנות יחד קרוב לשנתיים, וזה הטריאתלון השני שלהן. אסי מספרת כי ההשתתפות בטריאתלון הנשים היא חוויה מעצימה ומרגשת: "זהו אתגר שכולו דו-שיח ביני לבין עצמי וחגיגה של יכולת" היא מוסיפה ונותנת כנראה הגדרה מושלמת לאירוע. חברתה, איריס טוענת שהן מקפידות לא לזנוח את אימוני החיזוק ומשלבות גם אימוני TRX  - כמובן גם בפארק. עבור איריס התחרות הייתה שילוב של מאמץ והנאה והיא ממליצה בחום לכל הנשים להתחיל לרוץ ולהיכנס לתחרויות מתאימות. 
 

קארן היא עוד אמא שהכניסה את הריצה לאורח החיים שלה והיא מתאמנת לבד. בחודש האחרון ניצלה את הקרבה לים כדי להתאמן בשחייה, כאשר היא רוכבת לחוף על אופניים. לפני כשנתיים החליטה שהיא משלבת את הספורט בשגרה היומיומית שלה, והקרבה של הפארק לבית מסייעת לה לעמוד ביעד זה. קארן אף מאמינה שכאמא, יש לה מחויבות להטמיע את העיסוק בספורט בחינוך ילדיה, והיא צריכה להוות דוגמא אישית לילדיה.
 

עבורי ועבור ליאת בנימיני, זאת הפעם הראשונה שהשתתפנו בטריאתלון. גם אנחנו מתאמנות יחד כשנתיים בריצה והחלטנו שזה הזמן להעלות הילוך. ליאת הרגישה שהיא רוצה לאתגר את עצמה מבחינה פיזית ומחשבתית. בנוסף לזה, היא רצתה להתמודד עם הפחד שלה – הים, ואין דרך יותר טובה מאשר לחבור אליו באירוע כזה מעצים. ליאת מספרת שפארק הירקון הוא מקום קלאסי לריצה: עוברים ליד נחל, מגיעים לים, ואפילו ממשיכים עד יפו בריצות הארוכות.גם אני סובלת, או יותר נכון - סבלתי, מפחד מהים. היום, אחרי ששחיתי יחד עם עוד עשרות נשים, שתוך כדי שחייה אינטנסיבית סביבי פירגנו לי כפות רגליים בפרצוף ומרפקים בצלעות, אני יכולה להעיד שהפחד התפוגג כמעט כליל.
 

הדס אווירי לעומת זאת היא שחיינית ותיקה ומקצועית בים הפתוח. בנוסף לאימוני הריצה שלה, היא נוהגת להגיע לחוף הצוק ולשחות 2.5 ק"מ לפחות כאימון שגרתי באמצע השבוע. עבורה, מקצה השחייה בטריאתלון הנשים היה מאוד קל, והיא כבר השתתפה במשחים תחרותיים ארוכים בהרבה. במירוץ השתתפה גם אלי, בתה של הדס, במה שהפך למסורת משפחתית.
 

אז מה האתגר הבא? אורית שצברג-דנן, מתאמנת אוטלרה שרצה כבר בתחרויות של 200 ק"מ (ריצה!) יודעת לספר שלקח לה בדיוק שנה מהטריאתלון הראשון שלה ועד שהשתתפה בתחרות איש הברזל. איש הברזל, למי שעוד לא מכיר, היא אחת התחרויות הקשות בעולם הכוללת 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ אופניים ו-42.2 ק"מ ריצה. אז ליאת, אסי, איריס, הדס וקארן - קבענו לעוד שנה...? 

 

 

הכותבת היא תושבת השכונה, אם ל-3 בנים, סיימה 2 מרתונים וחולמת להוריד עוד קילו 1. לפחות.

Please reload

פינת הנוסטלגיה
Please reload

תושבת החודש
Please reload

חיפוש לפי תגיות